בדיקת תלושי שכר בעבודה - בדיקת תקינות תלוש שכר

הפרשות לפנסיה ו/או לביטוח מנהלים משכר מלא משולם לעובד שכיר בגין תקופת עבודתו אצל מעסיק ציבורי או פרטי וכן, לעצמאי בגין תשלומיו לקרן פנסיה

כל עובד שמלאו לו 21 ועובדת שמלאו לה 20 זכאים להפרשות לביטוח פנסיוני (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים). הפרשות מעסיק לפנסיה מקיפה מהשכר החודשי החל מחודש 01/2017: • הפרשות עובד - 6% • הפרשות מעסיק – 6.5% • הפרשות מעסיק לפיצויים – 6% * גובה הפרשה עשוי להשתנות בהתאם להסכמים קיבוציים, צווי הרחבה לפי מגזר עבודה ובהתאם לחוזה עבודה אישי

חוק חופשה שנתית משנת 1951 קובע כי חובה על כל מעסיק להוציא את העובד לחופשה שנתית וזאת, על מנת לאפשר לו לנוח ולשוב לעבודה בכוחות מחודשים. מדובר בחוק קוגנטי המחייב והאוסר להתנות עליו, כך שהמעסיק יכול להוסיף ימי חופשה אך איננו יכול לגרוע מהמינימום הנקוב בחוקי מגן.

חישוב ימי חופשה להם זכאי כל עובד נעשה בהתאם לוותק במקום העבודה, הסכמים קיבוציים ו/או צווי הרחבה לפי מגזר עבודה וחוזה עבודה אישי. באופן כללי, ככל שהעובד ותיק יותר כך הוא יהיה זכאי ליותר ימי חופשה. לעובד בעל ותק של 1-4 שנים העובד 6 ימים בשבוע מגיע 16 ימי חופשה שנתית ברוטו כולל סופ״ש. לעובד עם ותק של 7 שנים מגיע 21 ימי חופשה שנתית.

כל עובד שכיר בישראל זכאי לקבל דמי הבראה אחת לשנה, וזאת בהתאם לחוקי מגן, צווי הרחבה לפי מגזר עבודה, הסכמים קיבוציים וחוזה עבודה אישי. לפיכך, לכל עובד, ייקבע גובה דמי ההבראה להם הוא זכאי.

על מנת להיות זכאי לקבל דמי הבראה, על העובד להיות בעל ותק של שנה לפחות במקום העבודה שלו. נכון לעדכון בנושא זה משנת 2018, סכום דמי ההבראה ליום במגזר הפרטי עומד על 378 ₪. במגזר הציבורי עומדים דמי הבראה על 426 ₪ ליום. בשנה הראשונה מקבל העובד 5 ימי הבראה כאשר בשנה העשירית ואילך – 10 ימי הבראה.

חוק דמי מחלה משנת 1976, קובע כי כל עובד בישראל ליום וחצי דמי מחלה לכל חודש עבודה מלא אצל אותו מעסיק. שיעור התשלום עבור ימי המחלה הוא המינימום הקבוע בחוקי מגן, הסכמים קיבוציים ו/או צווי הרחבה לפי מגזר עבודה וחוזה עבודה אישי. המעסיק יכול להוסיף על כך, אך איננו יכול לגרוע מהמינימום האמור.

במהלך שנת עבודה אחת זכאי העובד ל- 18 ימי מחלה ואין אפשרות לצבור יותר מ- 90 ימי מחלה בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה. כמו נכן, עובד אשר נעדר ממקום עבודתו בשל מחלה איננו זכאי לקבל דמי מחלה מיום המחלה הראשון אלא רק החל מהיום השני למחלתו, כאשר: ביום השני והשלישי למחלתו הוא יקבל מחצית מהסכום, ואילו החל מהיום הרביעי יקבל העובד תשלום מלא בעבור כל יום מחלה מיום זה ואילך.

חוק שעות נוספות ומנוחה משנת 1951, קובע באילו זמנים רשאי המעסיק להעסיק את עובדיו. כמו כן, מגדיר החוק מהי מסגרת שעות העבודה והאם מותר למעסיק לדרוש מהעובד להישאר מעבר לשעות אלו. בדרך כלל עובד שכיר זכאי לשעתיים נוספות בשיעור 125% אחרי 8 שעות עבודה רגילות ביום או 7 שעות רגילות בלילה וכן, לגמול שעות נוספות בשיעור 150% החל משעה שלישית נוספת ואילך.

חוק שעות עבודה קובע כי יום עבודה לא יעלה על 8 שעות לעובדים 6 ימי בשבוע או לחלופין, על 8.4 שעות לעובדים 5 ימים בשבוע. כמו כן, נקבע כי בין השעות 22:00 - 06:00 תיחשב העבודה לעבודת לילה וזו האחרונה לא תעלה על 7 שעות. בכל הנוגע למנוחה שבועית נקבע כי ו תהיה בת לא פחות מ- 36 שעות רצופות כאשר ישנה התחשבות בדתו של העובד (ימי מנוחה של יהודים הם שישי שבת). שעות נוספות - במידה והעובד יעבוד בשעות שמעבר לשעות הקבועות בחוק, יהיה חייב המעסיק לשלם שעות עבודה נוספות, וזאת לפי שיעור של 125% (עבור שעה ראשונה ושנייה) ו-150% (מהשעה השלישית), זאת בהתאם לחוקי מגן, הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה לפי מגזר עבודה וחוזה עבודה אישי.

תשלום עבור ימי חג בהם עבד או נעדר העובד, נעשה בהתאם לחגים לפי דתו. עובד בשכר שעתי, בשכר יומי או בשכר לפי תפוקה והשלים שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג וזאת, בתנאי שעבד ביום שלפני החג וביום שאחריו. כלל העובדים זכאים להיעדר מעבודתם בהתאם לחגים הנהוגים בדתם. .

בחישוב דמי חגים מחשבים ימי חג בשווי 100% משכר יומי בהתאם לחוזה עבודה אישי ו/או בהתאם להוראת החוק של משרד העבודה, בתחום העיסוק הספציפי.

החל מיום 01/02/2016 זכאי כל עובד בישראל להחזר הוצאות נסיעה עד לתקרה של 22.60 ₪ בעבור כל יום עבודה בו הוא משתמש בתחבורה, פרט להסעות מטעם המעביד. זאת, בתנאי שמקום העבודה עולה על 500 מטרים או 2 תחנות אוטובוס. החוק מאפשר לכלול את דמי הנסיעה בשכר החודשי, אך זאת רק אם קיים הסכם חתום בין מעביד לעובד.

על מנת לחשב את החזר הוצאות נסיעה חודשי, יש להכפיל את מספר ימי העבודה בפועל של העובד בעלות היומית של הנסיעה, עד לתקרה של 22.60 ₪ ליום כאמור לעיל. חשוב לציין כי המעביד רשאי לתת לעובד החזר על פי תעריף של חופשי חודשי או לפי הסכם העולה על המינימום, בהתאם לחוזה עבודה אישי.

קרן השתלמות הינה קופת חיסכון שמטרתה במקור הייתה מימון השתלמויות כגון כנסים מקצועיים ולימודי המשך. כיום משמשת קרן זו בעיקר כאפיק חסכון כללי לטווח בינוני, הפטור ממס במועד משיכה. גם הפקדות המעסיק לקרן פטורות ממס עד לתקרה מסוימת מהשכר. את החיסכון ניתן למשוך בחלוף 3 שנים לצורכי השתלמות ולאחר 6 שנים לכל צורך אחר. בדרך כלל הפרשות מעסיק לקרן השתלמות הן בשיעור 7.5% מהשכר החודשי המלא וכן, חלקו של עובד מהווה 2.5% בהתאם להסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה שחל על ענף עבודה מסוים.

נהוג כי העובד מפריש לקרן ההשתלמות עד 2.5% משכרו החודשי (על בסיס רכיבי השכר הקבועים של העובד) ואילו המעסיק מפריש לעובד עד 7.5% נוספים, (8.4% במקצועות ההוראה), וזאת עד לתקרת שכר חודשי של 15,712 שקל. קיימת אפשרות להפריש יותר מסכום זה, אך ללא פטור ממס ובהתאם לחוזה עבודה אישי.

חוק פיצויי פיטורים מאפשר למעסיק לפטר את עובדיו, אך זאת בתנאי שנותן הודעה מוקדמת לפני כן בהתאם לחוקי מגן, הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה לפי מגזר עבודה או חוזה עבודה אישי. יש להדגיש כי חובה זו הינה דו-כיוונית וחלה גם על עובד החפץ בעזיבת מקום העבודה.

חישוב משך הזמן להודעה המוקדמת נגזר משני פרמטרים: סוג השכר (שכר חודשי או שעתי) וכן ותק העבודה אצל אותו המעסיק. כך למשל, עובד בשכר חודשי שעבד פחות מחצי שנה זכאי להודעה מוקמת של יום אחד עבור כל חודש עבודה. עובד שעבד למעלה משנה יקבל הודעה מוקדמת של חודש ימים.