העובד פוטר והגיש תביעת פיצויים אך בזמן ההליך המשפטי הוא נפטר. אחייניתו המשיכה את התביעה

19/11/2014 החלטות בית משפט

השוטפת דגנית ויסמן חייבה את היורשת של התובע לשלם לחברה הוצאות משפט בסך 1,500 שקל פלוס 7,500 שקל שכר טרחת עו"ד

האם היורשים של הנפטר, במידה ולפני מותו הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בגין פיצויי פטורים, יכולים להמשיך את התביעה לאחר מותו? התשובה היא כן, למרות שבית המשפט עלול לפסוק לטובת הנתבעים וכתוצאה מכך התובע יחויב בתשלום שהיה נחסך ממנו אם לא היה נכנס למשפט.

זה בדיוק מה שקרה ליורשת נחושה של מתכנת מחשבים, אשר הגיש תביעת פיצויי פיטורים נגד החברה בה הועסק לפני מותו. במהלך חודשי המשפט הארוכים הוא נפתר ואחייניתו החליטה להמשיך את תביעתו בתקווה שתקבל את הפיצוי שהוא היה זכאי לו.

המתכנת עבד בחברת האלקטרוניקה "אינטגרל תעשיות" במשך כעשר שנים. בתחילת 2010 הוא יצא חופשת מחלה שהתארכה יותר מצפוי. בחודש הראשון הוא הציג לחברה אישורי מחלה אלא שבמהלך החודש השני הוא פשוט ניתק קשר עם מעסיקיו. הם ניסו ללא הרף ליצור עמו קשר טלפוני אך כל ניסיונותיהם כשלו. לבסוף הקשר חודש. החולה ביקש להישאר בחברה אך להמשיך את עבודתו מהבית. על אף שבחברה הבהירו לו כי הדבר אינו אפשרי, העובד לא התייצב לעבודה לא למחרת, לא בשבועות הקרובים ולא בחודשים הקרובים. 

בחברת אינטגרל תעשיות הוחלט לשלוח למתכנת מכתב פיטורים. הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. הוא תבע את החברה לשלם לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

התובע טען כי סבל ממחלת רגליים קשה אשר גררה אחריה דיכאון נפשי עמוק. הוא אף ניסה להתאבד, מה שכמובן מנע ממנו להמשיך לבצע את עבודתו במשרד. לכן הוא פנה לחברה וביקש לבצע את עבודתו בביתו. בזמן ההמתנה לתשובה סופית מהחברה, כפי שטען התובע, הוא קיבל מכתב פיטורים.

מנגד, טענו בחברת אינטגרל תעשיות כי העובד פשוט נעלם להם ללא הסבר. הם עשו כל שביכולתם כדי ליצור עמו קשר וכשהם הצליחו הודיעו לו כי תנאי העסקתו יהיה אפשריים רק אם יחזור למשרד. הם למעשה נתנו לתובע אינסוף הזדמנויות לחזור לתפקידו הקודם וכשהבינו שהוא לא מעוניין, שלחו לו מכתב פיטורים.

במהלך המשפט התובע נפתר מסיבות שהמשפחה סירבה לחשוף. אחייניתו שהפכה ליורשת היחידה של התובע הודיעה על כוונתה להמשיך את ההליך המשפטי. אלא שהשופטת דגנית ויסמן החליטה לדחות את התביעה.

הסיבות לדחיית התביעה היו נעוצות בכך שהטענות של בני המשפחה של המנוח התבססו על עדויות שמיעה בלבד. כמו כן, השופטת קיבלה את טענות הנתבעים כי העסקתו של העובד מהבית כלל לא הייתה אפשרית כיוון שמערכת המחשבים של החברה לא אפשרה זאת. היא קיבלה את הטענות כי המעסיקים של המנוח הבהירו לו שוב ושוב כי במידה והוא מעניין לשמור על תפקידו עליו להגיע פיזית למשרדים.

השופטת סברה כי המנוח האמין באופן סובייקטיבי לחלוטין שהוא אכן זכאי ויכול עבוד מהבית. הוא האמין שהחברה צריכה להתחשב במצבו המיוחד ועל כך יש לו זכות מלאה להכתיב לה את התנאים שלו. אך אמונה זו נבעה ממצבו הנפשי של העובד ובשום אופן לא העניקה לו זכות חוקית לקבל פיצויי פיטורים.

השוטפת דגנית ויסמן חייבה את היורשת של התובע לשלם לחברה הוצאות משפט בסך 1,500 שקל פלוס 7,500 שקל שכר טרחת עו"ד.