ביטוח לאומי הכיר בתאונת עבודה. המעסיק סירב לשלם. ביה"מ חייב אותו בכ- 400 אלף שקל

27/01/2015 החלטות בית משפט

כפי שהסבירה השופטת, גם אם העובד ניגש לניקיון או תיקון המכונה מתוך רצון טוב, עדיין מדובר בפעולה שהעובד ביצע עבור המעסיק

עובד במפעל אריזה בשם קוואלטי ווג' בע"מ במושב תלמי יוסף, שתפקידו היה להשגיח על עבודת המכונה לקילוף צנוניות, נפצע במהלך מילוי תפקידו. ידו נתפסה במכונה. ביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה וקבע לו אחוזי נכות. המעסיק, שלמעשה גרם בעקיפין לתאונה, סירב  לשלם. העובד פנה לבית הדין והצדק נעשה.

האירוע התרחש בחודש מאי 2010 לעובד זוטר בן 25. העובד היה אמור לפזר צנוניות במכונה ומידי חצי שעה לשטוף אותה מהעלים התקועים. כך עשה במשך כל תקופת העסקתו בחברה. יום אחד, כשניגש לפתוח את ברז המים של המכונה, הוא החליק ונפל. ידו נתפסה בגלגלי השיניים של המכונה. הפציעה הותירה נכות.

התאונה גרמה לפגיעה בשורש כף ידו של העובד. כתוצאה מכך הוא גם החל לסבול מזיהום כרוני. ביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה וקבע לעובד הנפגע נכות בשיעור של 28%, בנוסף לתגמול כספי בסך 426,746 שקל.

בסיום תקופת ההחלמה הגיש העובד תביעת פיצויים לבית משפט השלום בתל אביב נגד המפעל. בתביעה טען התובע כי התאונה אשר התרחשה עקב זלזולו של המנהל בבטיחותם של העובדים, מונעת ממנו את המשך פרנסתו. מאחר והוא לא למד בבית ספר ואינו יודע קרוא וכתוב, עבודה פיזית היא מקור פרנסתו היחידי. העובד ציין כי התאונה התרחשה עקב תקלות קבועות אותן בעל המפעל סירב לתקן, על אף הסכנה שנשקפה לעובדים. למעשה בכדי לנקות את המכונה מהעלים התקועים, היה צריך העובד לבצע תיקונים נשנים במכונה ולשם כך היה עליו להסיר את המכסה שהגן מפני גלגלי השיניים. הסרת המכסה דרשה זמן ומאמץ ולא תמיד המכסה הוחזר למקומו, זאת בשל חיסכון בזמן.

הנתבע הכחיש את אשמתו וטען כי העובד התקרב למכונה על דעת עצמו מבלי שבכלל נדרש לעשות זאת. הוא לא היה אמור לתקן את המכונה ואילו ההנהלה מקפידה להזהיר את העובדים לא לגעת במכונה ללא אישור מהמפעל.

השופטת, עינת רביד, השתכנעה כי החברה כן אפשרה לעובדים לתקן את המכונה מבלי האישור המדובר מהמפעל. המכונה אכן הייתה לא תקינה והדבר דרש מהעובדים כל חצי שעה להסיר ממנה את מכסה המגן שלה. לכן, כפי שציינה השופטת בפסק דינה: "מטבע הדברים כאשר מכונה מתקלקלת כל כמה שעות, הרי החזרת המגן, שיאלצו לפרק אותו בתוך כמה שעות, הופכת לפעולה שמן הסתם לא מקפידים עליה, וזו דרכו של עולם".

כפי שהסבירה השופטת, גם אם העובד ניגש לניקיון או תיקון המכונה מתוך רצון טוב, עדיין מדובר בפעולה שהעובד ביצע עבור המעסיק. לכן אין ספק שמדובר בתאונת עבודה לכל דבר בגינה מוטלת על המעסיק אחריות לפצות את העובד על הנזקים.

עוד ציינה השופטת: "מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו".

בסופו של דבר, על אף המחלוקת בין העובד והמעביד על גובה אחוזי הנכות, פסקה השופטת לטובת העובד פיצוי של 824,421 שקל וזאת בגין הפסדי השתכרות עתידית, פנסיה, כאב, סבל, עזרת צד שלישי וניידות. 397,945 שקל שילם לתובע הביטוח הלאומי ואת היתרה חייבה לשלם השופטת את המעסיק בתופסת 23.6% מהסכום בגין טרחת עו"ד.