ביטוח לאומי לא אישר אבטלה לשכיר שפוטר ממקום שהיה בבעלות אשתו
15/02/2015 החלטות בית משפט
העובדה שהעובד ואשתו קיבלו החלטות משותפות בחלק מענייני העסק, אינה הופכת את העובד למנהל שותף בעסק
ביטוח לאומי, בלא מעט מקרים כפי שכולנו יודעים היטב, נוקט עמדת כוח ממנה הוא רואה את האזרחים הפונים לעזרה – אשמים. כולם אשמים כל עוד לא הוכחה חפותם. במצב אבסורדי זה, ארגון שאמור לדאוג לאזרחים תוך פריסת רשת ביטחון שתספק להם תנאי מחיה הולמים, הופך למקום שרומס את זכויותיהם, ביד גסה וללא אבחנה. ובלא מעט מקרים, מה שיכול לעזור לאזרח הקטן להתמודד עם הגוף הדרקוני, זו המערכת המשפטית.
במשך 13 שנה הועסק גדעון לבב כשכיר במשרה של סייע בגן ילדים שניהלה אשתו. בעקבות הקשיים אליהם נקלע העסק, על רקע ירידה דרמטית במספר הנרשמים לגן, החליטה אשתו לפטר את בעלה. הוא פנה לביטוח לאומי בדרישה לקבל דמי אבטלה המגיעים לו על פי חוק אך קיבל סירוב בטענה כי הוא מנסה לקבל כסף במרמה. גדעון לא ויתר ופנה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתקווה להוכיח את חפותו.
לטענתו של התובע הוא היה עובד שכיר לכל דבר. הוא היה מקבל את הילדים בבוקר ונכח במקום עד שעות הסגירה, היה משגיח ומשחק עם הילדים. אך לעסק לא היה חשבון בנק נפרד. לבני הזוג היה חשבון בנק משותף ששימש גם כחשבון פרטי וגם כחשבון עסק. כתוצאה מכך לא ניתן לראות את העברות הכספיות בגין שכרו החודשי ובגין פיצויי פיטורים שקיבל. כשתלוש המשכורת הונפק הכסף פשוט נשאר בחשבון.
עוד טען התובע כי אכן מעמדו בחברה בבעלות אשתו לא היה מקרה מובהק של יחסי עובד מעביד, אך אין זה שולל את זכויותיו הסוציאליות. הוא לא היה שותף עצמאי בעסק אלא עובד שכיר, לכן מגיע לו על פי חוק לקבל דמי אבטלה וכל שאר תנאים סוציאליים.
ביטוח לאומי טען שהתובע עצמו ציין בתביעה כי עזב את העבודה משום שסבר שיש לצמצם את הוצאות העסק. מכך משתמע שהוא כן היה מקבל החלטות ניהוליות ההופכות אותו לשותף בעסק. יתרה מכך, לאחר פיטוריו התובע נכח בגן הילדים של אשתו, מה שמצביע על אי קיום קשר עובד מעביד.
המחלוקת בתיק לא עסקה בשאלה האם העובד המפוטר אכן עבד בגן הילדים. שני הצדדים הסכימו על כך שהעובד אכן עבד. המחלוקת התמקדה בשאלה האם העובד היה שכיר או שמא מדובר בעסק משותף של שני בני הזוג.
"המציאות מלמדת כי קיים שוני במאפייני מערכת יחסים של עובד-מעביד כאשר מדובר בבני זוג לבין כאשר מדובר באנשים שאין ביניהם קשר", כתבה בפסק דינה השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין. במילים אחרות, העובדה שהעובד ואשתו קיבלו החלטות משותפות בחלק מענייני העסק, אינה הופכת את העובד למנהל שותף בעסק.
השופטת השתכנעה בכך שבמידה והעובד המפוטר לא היה עובד בגן הילדים של אשתו כסייע, היה עליה לשכור סייע אחר במקומו ששכרו היה יורד מחשבון הבנק של העסק. לכן, אין ספק שהעובד המפוטר אכן עבד בעסק.
בסופו של דבר פסקה השוטפת כי על ביטוח לאומי כן לשלם לתובע דמי אבטלה בנוסף להוצאות משפט בסך 3,500 שקל.