ביה"ד: המעסיק אינו רשאי לקזז מהשכר הפסקות קצרות של התרעננות

13/10/2015 החלטות בית משפט

חוק שעות עבודה ומנוחה בישראל קובע כי כל עובד שכיר במשרה של 6 שעות ביום לפחות, רשאי לצאת להפסקה בת 45 דקות עד 3 שעות לכל היותר. המעסיק חייב לאפשר לעובד לצאת להפסקה רצופה אחת של לפחות חצי שעה

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דן לאחרונה בתביעתם של העובדים בחברת "תבניות כל בע"מ", אשר טענו כי במשך כל תקופת העסקתם ניכתה החברה משכרם הפסקות בנות 20 דקות ביום לצורך התרעננות וזאת בניגוד לחוק. בית הדין קיבל את התביעה ופסק לטובתם כ- 20 אלף שקל לכל אחד.

הפסקות בעבודה – מה אומר החוק?
חוק שעות עבודה ומנוחה בישראל קובע כי כל עובד שכיר במשרה של 6 שעות ביום לפחות, רשאי לצאת להפסקה בת 45 דקות עד 3 שעות לכל היותר. יתרה מכך, המעסיק חייב לאפשר לעובד לצאת להפסקה רצופה אחת של לפחות חצי שעה. זמן ההפסקה אינו מחושב כחלק משעות העבודה, זאת אומרת העובד לא מקבל תשלום בגינה. במהלך ההפסקה הרצופה מוקנית לעובד זכות לצאת ממקום עבודתו, אלא אם נוכחותו חיונית למהלך העבודה השוטף או לצורך הפעלת ציוד או מכשור. במקרה זה ההפסקה תיחשב לשעות העבודה והעובד יקבל בגינה תשלום.

בנוסף להפסקה מרוכזת זו רשאים העובדים לצאת להפסקות קטנות יותר בנות 10 דקות לשם התרעננות. הפסקות אלו כן נחשבות כחלק משעות העבודה ולמעסיק אסור לנכות אותן משכרו של העובד. כך קובע החוק אם כי ישנם מעסיקים אשר מתעלמים ממנו.

הפסקות בעבודה – מה אמר בית הדין?
התביעה המדוברת דנה במקרה של שני עובדים: האחד עבד בחברה תקופה של 21 שנה והשני עבד 11 שנה. במשך כל תקופת העסקתם החברה ניכתה משכרם הפסקות קצרות בנות 10 דקות שנוצלו לשם התרעננות. אלה לא היו הפסקות מרוכזות אלא הפסקות קצרות שעל פי חוק נחשבות לזמן עבודה.

עם סיום העסקה בחברה, העובדים קיבלו פיצויי פיטורים שהותנו בחתימה על מסמך ויתור טענות משפטיות נגד החברה. עם זאת, העובדים פנו לבית הדין לעבודה בגין אי תשלום כל התנאים הסוציאליים המגיעים להם, בהם תשלום בעד שעות נוספות והפרשי שכר שבין היתר נבעו מניכוי הפסקות קצרות.

התובעים טענו כי ניצלו מידי יום שתי הפסקות קצרות בנות 10 דקות לשם הכנת קפה וביקור בשירותים. במהלך הפסקות אלו, בניגוד להפסקה מרוכזת גדולה, הם היו נמצאים לרשות החברה. מה גם, בדוחות נוכחות לא צויין כי יצאו להפסקה.

בחברה טענו מנגד כי העובדים היו מודעים להסכמי השכר הספציפיים של החברה לפיהם כל העובדים היו מקבלים הפסקה אחת מרוכזת בת שעה. במהלך ההפסקות הקצרות שהם קיבלו הם היו רשאים לעשות כל מה שרצו לרבות לצאת מהמקום, מה שמגדיר את ההפסקה כהפסקה שלא בתשלום.

השופט צבי פרנקל קיבל את תביעתם של העובדים ודחה את טענות החברה. "לא שוכנענו כי יש בהפסקות בנות 10 דקות כדי לאפשר לתובעים להיות משוחררים מחובותיהם כלפי המפעל, וכי הם אף לא היו רשאים לצאת מתחומי המפעל בדקות ספורות אלה", כתב השופט. "התרשמנו מעדות התובעים כי הם היו מכינים קפה דקות בודדות ושבים למכונות, ולעתים אף שותים את הקפה ליד המכונה. מדובר בהפסקות הנכנסות תחת ההגדרה של שעות עבודה כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה. דהיינו, הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר ואשר הן בגדר שעות עבודה".

השופט פסק: "יש לראות ב-20 הדקות אשר קוזזו משעות עבודתם של התובעים מדי יום בגין הפסקה, כשעות עבודה בגינן הם זכאים לשכר עבודה, ומאחר שהמדובר בזמן עבודה שהינו לאחר 9 שעות עבודה רגילות, זכאים הם לשכר בגין 20 הדקות בשיעור של 125%".
כל אחד מהעובדים קיבל פיצוי בסך כ- 20 אלף שקל בגין ניכוי 20 דקות ההפסקה במהלך כל שנות העסקה בחברה. בנוסף קיבלו העובדים החזרים בגין דמי הבראה, ימי בחירה ותוספת ותק שלא שולמו להם כדין.