אושר בקריאה טרומית: החופשה השנתית המינימלית לעובד תוארך ל- 21 ימים

29/10/2015 חדשות

כיום, בכל אחת מארבעת השנים הראשונות לעבודה אצל אותו מעסיק, זכאי השכיר – 14 ימי חופשה ברוטו (10 ימי נטו לשכירים המועסקים 5 ימים בשבוע ו- 12 ימים לשכירים המועסקים 6 ימים בשבוע)

שוק העבודה בישראל השתנה בעשורים האחרונים ללא הכר. מקצועות חדשים נוספו וישנים נעלמו, שיטות העבודה השתכללו כמו גם תרבות העבודה שהתאימה את עצמה לדרישות העת החדשה. אם בעבר עובד ממוצע היה עובד אצל אותו מעסיק במשך כל חייו, פעם אחת בחיים הוא היה מחליף מטבח בביתו ופעם אחת היה נוסע לחו"ל, הרי היום השמיים הם הגבול ואפשר להחליף את מקום העבודה כל שנתיים שלוש. רק חבל שהחוק לא תמיד מעודד את הכמיהה שלנו להמשיך להתפתח, להתנסות ולהתמקצע. כפי שזה היה עד כה עם חוק החופשה השנתית, ממנו נפגעו אלה שהעדיפו או אולצו לעזוב את מקום עבודתם לאחר תקופה קצרה.

לאחר שבמשך 64 שנים המחוקק לא נגע בחוק חופשה שנית, בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה טרומית וברוב מוחץ, את התיקון לחוק לפיו החופשה השנתית המינימלי לעובד שכיר תוארך ל- 21 ימים, כבר מהשנה הראשונה. בשנה השנייה יקבלו העובדים מכסה של 23 ימי חופשה, בשנה השלישית – 25 ימים ועוד יום אחד נף כלל שנה מעל השנה הרביעית. לכל היותר יהיו לרשותו של השכיר 28 ימי חופשה שנתית.

בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: "שוק העבודה והתעסוקה בשנים האחרונות שונה מהותית מזה של שנות ה-70 ו-ה-80 במאה הקודמת ועל אחת כמה וכמה מזה של שנות ה-50 בהם נחקקו חוקי העבודה בישראל. בשונה מדורות קודמים שלנו, שהיו עובדים עבודה אחת או שניים לכל היותר למשך חייהם, כיום, הניידות התעסוקתית גבוהה בהרבה. קרי אופי שוק העבודה השתנה והוא גמיש יותר, יציב פחות הן מבחינת המעסיקים והן מבחינת המועסקים. כמו כן, ימי החופשה השנתית של העובדים הם כלי מרכזי להתמודדות עם הפער בין ימי הפעילות במערכת החינוך לימי העבודה במשק. זאת, בהתחשב בכך שזמני ההוראה בבתי ספר בישראל אינם תואמים את זמני העבודה המקובלים במשק וישנו פער גדול בין ימי החופשה הנהוגים במערכת החינוך לאלו במשק. הפער הזה מכביד מאוד על אוכלוסיית המשפחות הצעירות."

את התיקון יזמה ח"כ רחל עזריה מ"כולנו". היא ציינה: "לעובדים במשק היום מגיע לקבל את אותם תנאים שהחוק נתן להוריהם".

כיום, בכל אחת מארבעת השנים הראשונות לעבודה אצל אותו מעסיק, זכאי השכיר – 14 ימי חופשה ברוטו (10 ימי נטו לשכירים המועסקים 5 ימים בשבוע ו- 12 ימים לשכירים המועסקים 6 ימים בשבוע). בשנה החמישית זכאים העובדים ל- 16 ימי חופשה ורק בשנה העשירית הם יוכלו ליהנות מחופשה שנתית בת 24 ימים ברוטו, כפי שזה נהוג במדינות ה- OECD.

לטענתה של ח"כ עזריה, הכלכלנים של OECD מצאו קשר ישיר בין רווחת העובד לבין פריון עבודתו. מכאן, במידה ורוצים להעלות את הפריון הישראלי הנמוך בהשוואה לכל המדינות המפותחות, כדאי להגדיל את ימי החופשה של העובדים, מה שיטיב עם המשק כולו.

"בדקתי איך התמודדו עם השינויים האלה במדינות ה-OECD וראיתי ששם העלו את המינימום של ימי החופשה משבועיים עבודה לשלושה שבועות כבר בתחילת שנות ה-70", המשיכה את טיעונה חכ עזריה. "בישראל לא נגעו במספר ימי החופש לעובדים 64 שנה, והגיע הזמן להתאים את עצמנו למספר ימי החופשה ב-OECD. לעובדים במשק היום מגיע לקבל את אותם תנאים שהחוק נתן להוריהם וההתאמה הזו מתבקשת."