רופא בן 86 פוטר מביטוח לאומי וטען כי זה מחמת גילו. ביה"ד דחה את התביעה

25/04/2016 החלטות בית משפט

לשופט לא היה ספק שהפסקת עבודתו של העובד בן 86 נעשתה מחמת גילו אך זהו מהלך לגיטימי לחלוטין. משהגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק הוא לא היה זכאי ליותר הגנה, שכן זכה לתקופת עבודה נוספת שנועדה להטיב עמו

בית הדין האזורי לעבודה חיפה דן לאחרונה בשתי סוגיות הנוגעות ללא מעט מועסקים במשק. אחת – האם פיטורי עובד בן 86 מפרים את חוק שיווין ההזדמנויות בעבודה והשנייה – האם העובד שהועסק באמצעות חוזה כעצמאי יכול לדרוש פיצויי פיטורים בדומה לעובד שכיר.

בשנת 1992, בגיל 65 פרש התובע מעבודתו בבית חולים כרופא והתקבל לעבוד במוסד לביטוח לאומי סניף חיפה כרופא מחוזי לנפגעי תאונות עבודה. בשנת 2000, בהיותו בגיל 73 חוזה העסקה שלו שונה והוא הפך משכיר של המל"ל לעובד באמצעות חוזה למתן שירותים כעצמאי כנגד חשבונית מס. הוא המשיך לעבוד כעצמאי ברצף עד שנת 2013, בהיותו בן 86, עד שפוטר.

לטענתו של הרופא הוא פותר בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מחמת גילו. הוא פנה לבית הדין לעבודה בדרישה לשלם לו פיצוי בגין פיטורים בלתי חוקיים, פיצוי בגין אי קיום שיחת שימוע לפני הפיטורים וכן לשלם לו פיצויי פיטורים כאילו היה עובד שכיר לכל דבר. הוא הסביר, כי על אף העסקתו כעצמאי בחלק מהזמן שהועסק במל"ל, בין הצדדים היו יחסי עובד מעביד.

מנגד טענו בביטוח לאומי כי העסקתו של הרופא כעצמאי הובהר לו ונרשם מפורשות בחוזה האישי של העובד, עליו חתמו שני הצדדים תוך קבלת כל התנאים והמחויבויות הכרוכות בכך בשני הצדדים. כמו כן, טענו מנגד כי על פי חוק שירות המדינה לא הייתה להם אפשרות להעסיק את הרופא כשכיר מעבר לגיל 70. העסקתו עד גיל 73 נעשתה לפנים משורת הדין והייתה כרוכה בקבלת אישור מיוחד.

השופט יגאל גלם קיבלת את התביעה באופן חלקי. הוא השתכנע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד, על אף החוזה האישי בו נכתב במפורש שהעובד הוא עצמאי. הרי התובע המשיך לבצע את אותה העבודה שביצע בטרם הפך לעצמאי ובידו נותרו אותן סמכויות שהיו לו קודם לכך. השופט ציין שהמעבר מעובד שכיר לעובד עצמאי היה מעבר מלאכותי אשר נעשה על הנייר בלבד וכל מטרתו הייתה "לעקוף" את מגבלת הגיל.

עם זאת, השופט השתכנע כי פיטוריו של התובע נעשו לפי אמות המידה המקובלות במשפט העבודה וזאת לאחר שיחת שימוע שנערכה לעובד בה הציגה הנתבעת את כל השיקולים המקצועיים לפיטוריו של התובע.

לשופט לא היה ספק שהפסקת עבודתו של העובד בן 86 נעשתה מחמת גילו אך זהו מהלך לגיטימי לחלוטין. משהגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק הוא לא היה זכאי ליותר הגנה, שכן זכה לתקופת עבודה נוספת שנועדה להטיב עמו. השופט ציין שאין סביר להעלות נגד המעסיק כזה טוענה של פיטורים בלתי חוקיים, כל שכן בנסיבותיו מוטב היה אילו היה נמנע התובע מלהעלות טענה מסוג זה של אפליה.

בסופו של דבר פסק השופט כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים ודמי הבראה בסך 239 אלף שקל.