שירות התעסוקה בטעות הפנה חייל משוחרר לעבודה שהיא לא מועדפת. האם החייל קיבל פיצוי?
24/02/2017 החלטות בית משפט
עם זאת יש להפחית את גובה הפיצוי המגיע לחייל ב- 10% בשל תרומתו לכך שרק בחלוף תקופת מה התברר לו כי לא מדובר בעבודה מועדפת. זו הייתה גם אחריותו לבדוק
האם שירותי התעסוקה מחויבים לבדוק את סוג המשרה אליה מופנים חיילים משוחררים, בכל הקשור להיותה מוגדרת כעבודה מועדפת על מנת שהחיילים ימצאו את מלוא זכויותיהם? לשאלה זו ענה לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
השופטת אופירה דגן-טוכמכר דנה בתביעתו של חייל משוחרר אשר הופנה על ידי שירות התעסוקה לעבודה שאינה מועדפת. כתוצאה מכך החייל לא צבר מספיק ימים על מנת לקבל מענק המגיע לו על פי חוק עבודה מועדפת של חיילים משוחררים.
ש' השתחרר משירות סדיר בשנת 2013. כמעט מייד לאחר השחרור הוא הופנה על ידי שירות התעסוקה לעבודה בתחנת דלק. הפקידה שהפנתה אותו לעבודה זו הגדירה את המשרה כעבודה מועדפת המזכה במענק. עם סיום תקופת העסקה הנדרשת הגיש החייל בקשה לביטוח לאומי לקבלת מענק, אך תביעתו נדחתה בטענה שהמשרה בה הועסק אינה מוגדרת כעבודה מועדפת. במל"ל ציינו שיהיה באפשרותו לשלים את התקופה של ששת החודשים הנדרשים בעבודה אחרת בתוך שנתיים.
ש' הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד שירות התעסוקה, אשר הפנה אותו לעבודה שאינה מועדפת. בית הדין קיבל את תביעתו. השופטת מצאה את ש' דובר אמת וקבעה שאין חולק שבפתח הפגישה בשירות התעסוקה עם מתאמת ההשמה שטיפלה בעניינו, החייל ביקש הפנייה לעבודה מועדפת. נוכח האמור יש להכריע בשאלה האם הפקידה הטעתה את החייל במחדל והאם זהו היה פגם בכך שהפקידה התנהלה כאילו אין זה מתפקידה לברר האם העבודה אליה היא מפנה את החייל היא אכן עבודה מועדפת.
מחד גיסא מצאה השופטת שהפקידה אכן משתדלת להפנות חיילים משוחררים לעבודה מועדפת. מאידך הפקידה איננה מחויבת על פי חוק להפנות חיילים משוחררים לעבודה מועדפת בלבד וזאת משום שמדובר באחוז מצומצם של דורשי העבודה. לכן הסיקה השופטת שהפקידה איננה יודעת בזמן אמת אם העבודה אליה היא מפנה אכן עבודה מועדפת והיא ממליצה לחיילים לבדוק את הסוגיה הזו בעצמם. בשורה תחתונה, לדעת בית הדין אין ספק כי על אף שהחייל ביקש הפניה לעבודה מועדפת - הפקידה לא טרחה לבדוק האם העבודה אליה היא מפנה אכן עבודה מועדפת.
עם זאת, סברה השופטת כי יש להפחית את גובה הפיצוי המגיע לחייל ב- 10% בשל תרומתו לכך שרק בחלוף תקופת מה התברר לו כי לא מדובר בעבודה מועדפת. זו הייתה גם אחריותו לבדוק.
בסופו של דבר פסקה השופטת כי שירות התעסוקה ישלם לתובע פיצוי בגין אובדן הזכאות למענק עבודה מועדפת בסך 8,955 שקל פלוס 3,000 שקל בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.